"אני לא חושבת שאדריכלות היא רק מחסה, היא צריכה להיות מסוגלת לרגש אותך, להרגיע אותך ולגרום לך לחשוב."– זאהה חדיד

אם נעמיק בדבריה של האדריכלית זאהה חדיד ונקביל אותם לחיי היום יום נוכל להסיק כי הם מורכבים משילוב בין החומרי לבין הרגשי, אך איפה זה פוגש אותנו במרחב העירוני? דמיינו מה אם היה ניתן לייצר מרחבים אינטימיים ליחידים ובמקביל לעודד אינטראקציות חברתיות במרחב האורבני הסואן? שאלה זו יצרה הכלאה בין שני מושגים קיימים למונח חדש, אינטימיות ציבורית- תפיסה זו כרוכה ביצירת איזון בין האופי המשותף של המרחבים הציבוריים לבין הצורך של יחידים להרגיש תחושת חיבור אישי ופרטיות. 

מיקום ההתערבות הוא ברחבת הסינמטק בתל אביב. באמצעות ניתוח השוואתי של כיכרות אחרות בעיר, כמו כיכר הבימה וכיכר דיזנגוף, נבדקו גורמים שונים כמו שטחים בנויים לעומת שטחים פנויים, תנועת אדם, עיצוב עירוני, צמחייה, הצללה ומיקום. הניתוח העלה כי ברחבת הסינמטק חסרים חללים אינטימיים, צל ומקומות ישיבה מספקים. כמו כן, כיום היא משמשת כמעבר ולא כמרחב לשהייה ממושכת.לכן, כדי לטפל בחסרונות אלו, מטרת הפרויקט היא לספק אינטימיות ציבורית רב-תכליתית באמצעות שילוב של צל, ישיבה ונישות אינטימיות כמרכיבים מרכזיים. 

הפיתוח המחשבתי בין צורניות הקונכייה לבין המרקם העירוני הוליד את צורת הספירלה כאלמנט דינמי בנוף האורבני הסטטי. הספירלה, מאפשרת מעצם צורתה להתכנסות טבעית מאזור רחב ופתוח אל אזור סגור אשר הולך ומצטמצם. בעזרת ארבעה מודולים המורכבים ממפתחים במרווחים שונים יצרנו הפרדה תואמת לסיווג החלוקה של נפחי המרחבים: ציבורי, חברתי, אישי ואינטימי. כמו כן, יצרנו מנעד של חשיפה מבוקרת לסביבה המחולקת לשלושה: ציבורי, סמי ציבורי ופרטי, ובכך מאפשרת למשתמש את יכולת הבחירה ברמת החשיפה הרצויה לו. המטרה היא ליצור סביבה שבה אנשים יוכלו להירגע, להתרועע ולהנות מזמנם החופשי ובכך לשפר את חוויתם הכוללת ברחבה ביום ובלילה ולהוות מקום מפלט, כמעין בריחה מסדר היום העמוס והסזיפי במרחב הציבורי בתל אביב.